הירידה בראיה, במצב בו קיים קטרקט, היא הדרגתית ואיטית, ירידה פתאומית בחדות הראיה נובעת מסיבה אחרת ובמקרה כזה יש לפנות לרופא מייד. קטרקט אינו נגרם ממאמץ ראיה/קריאה והוא מופיע בדרך כלל בשתי העיניים – לא תמיד בו זמנית.

ההתעכרות העדשה, מפריעה להעברת קרני האור דרכה וכך גורמת לראייה "חשוכה". דוגמה למקרה כזה, כאשר החדר מואר ושאר הנוכחים בו רואים היטב, האדם עם קטרקט יבקש "להדליק" את האור. סימן נוסף להתקדמות הקטרקט הוא קושי ביכולת להבדיל בין חפץ לרקע שלו, וכך לדוגמה "נעלמות" המהמורות במדרכה, הקמטים על עור הפנים בהסתכלות במראה, הפירורים הנמצאים על הריצפה והאבק שעל הרהיטים. זאת הסיבה, שלפעמים המטופלים לאחר הניתוח, כשהראייה משתפרת, מתלוצצים בנוגע להחזרת הקטרקט. 

סוג מסוים של קטרקט גורם לפיזור קרני האור בתוך העין ובכך לסינוור. במקרים אלו לנהוג כשהשמש מאחור קל, אבל נהיגה מול השמש קשה מאוד, ומאותה סיבה פנסי המכונית, הופכים את נהיגת הלילה בלתי אפשרית.

 חשוב לציין שלא מדובר במחלה אלא בתהליך הזדקנות של העדשה, תופעה הנמצאת בשכיחות גבוהה אצל אנשים מעל גיל 60. יחד עם זאת, ישנן מחלות כלליות, טיפולים תרופתיים, חבלות ומומים מולדים שיכולים לגרום לקטרקט.