לאחר פעולה ניתוחית זו, לא יתכן מצב בו העדשה המלאכותית מתעכרת שוב, אך יכול להיווצר קטרקט משני, שבו מתעכרת הקופסית של העדשה והראייה בעין המנותחת מיטשטשת שוב. מצב זה מופיע בכשליש ממנותחי הקטרקט.

קטרקט משני יכול להופיע שבועות, חודשים או שנים לאחר ניתוח קטרקט, וכמובן שלא כל מנותח שעבר ניתוח קטרקט יחווה קטרקט משני.

הסימפטומים לקטרקט משני

הסימפטומים לקטרקט משני דומים לאלה של קטרקט כגון: ראייה מטושטשת, ערפול הדרגתי של הראייה, סנוור מאור. אין להסיק מכך שניתוח הקטרקט שעברתם לא הצליח, זוהי תופעה ידועה וניתן לטפל בה.

כיצד נוצר קטרקט משני

במלך ניתוח קטרקט מחליפים את עדשת העין שהתעכרה בעדשה מלאכותית. פעולה זו מבוצעת על ידי פתיחת פתח קטן בחלקה הקדמי של הקופסית (שם נמצאת העדשה), הוצאת העדשה העכורה והכנסת עדשה מלאכותית במקומה. החלק האחורי של הקופסית נשאר שלם. לאחר ניתוח הקטרקט,  נשארים תאים של העדשה הישנה בתוך הקופסית, אשר באחוז קטן מהמנותחים גדלים ומייצרים רקמה צלקתית לבנה וזהו המצב הגורם לעכירותה. תופעה זו נקראת קטרקט משני.

טיפול בקטרקט משני

הטיפול בקטרקט משני הינו פשוט יחסית ונעשה באמצעות מכשיר הנקרא לייזר יאג (Yag Laser)  הדומה מאוד למנורת סדק שבה מבצעים את בדיקת העיניים הרגילה. המכשיר נמצא במרפאה ואין צורך בחדר ניתוח לביצוע הפעולה.

ראשית מזלפים טיפות להרחבת אישונים לעין עם הקטרקט המשני, ובעזרת מכשיר הלייזר יוצרים חור במרכז קופסית האחורית של העין, שהינה עכורה. החור שנוצר עוזר לאור לעבור דרכו. פעולה זו אורכת מספר דקות, אינה כרוכה בכאב ואינה מצריכה אשפוז. נדרשות מספר אפליקציות לייזר כדי ליצור את החור בקופסית, כאשר כל פעולה של הלייזר משמיעה קול. הפעולה אורכת כ 5 דקות, ואינה כרוכה בכאבים.

רוב המטופלים חווים שיפור מידי בראייה, מטופלים אחרים חווים שיפור בראייה בתוך ימים ספורים. לאחר הפעולה מומלץ טיפול בטיפות למספר ימים ולא קיימות מגבלות באורח החיים.

התסמינים

לפטריגיום עלולות להיות השפעות על הראייה עקב עיוות הקרנית או לחילופין, כיסוי ערוץ הראייה. תופעות שכיחות כגון: יובש בעיניים, דמעת, אודם בעיניים, שינויים בחדות הראייה, חוסר יכולת להשתמש בעדשות מגע וגירוי של העין אופייניות לתופעה זו. בנוסף, חשוב לציין כי הפטריגיום פוגע במראה האסתטי של העין.

הגורמים לפטריגיום

ידוע שקיים קשר בין אנשים הלוקים בפטריגיום לבין חשיפתם לשמש המכילה קרני UV . ההמלצה הרווחת היא להרכיב משקפי שמש ולהימנע מחשיפת העיניים לשמש.

גורם נוסף הוא הגורם התורשתי-גנטי. מחקרים מראים כי בשליש מהמקרים קיימת שכיחות מוגברת של פטריגיום במשפחות מסויימות.

ניתוח פטריגיום

הסרת פטריגיום בניתוח, זוהי פעולה כירורגית פשוטה יחסית האורכת כ-30 עד 40 דקות ומבוצעת בהרדמה מקומית. ניתוח זה מתבצע ע"י רופא עיניים המומחה למחלות קרנית. במהלך הניתוח נכרתת רקמת הפטריגיום ובאיזור הכריתה מושתלת לחמית בריאה הנלקחת מתחת לעפעף העליון של העין. את הלחמית מדביקים בדבק ביולוגי (הניתוח ללא תפרים) והאזור ממנו נלקחה הלחמית, גדל בחזרה תוך כמה ימים, כך שאין מקום לדאגה. בתום הניתוח, חובשים את העין המנותחת והטיפול הניתן לאחר הניתוח הוא טיפות עיניים ומשחה אנטיביוטית.

ניתוח פטריגיום אינו מסובך וכמעט שלא כרוך בסיכונים. הסיכון היחיד הוא צמיחה חוזרת של הפטריגיום- דבר השכיח יותר אצל צעירים.

אחוזי הצלחת הניתוח

ראשית, חשוב לציין שככל שפטריגיום מנותח בשלבים מוקדמים יותר של צמיחתו, כך אחוזי הצלחת הניתוח גבוהים יותר. ככלל, אחוזי ההצלחה בניתוח זה נעים בין 95% ל- 98%, דבר המעיד על הצלחה גבוהה בפעולה כירורגית זו.

סיבוכים אפשריים מניתוח להסרת פטריגיום

כמו בכל ניתוח, קיימת אפשרות (אמנם מזערית) לסיבוכים בניתוח היכולים לבוא לידי ביטוי בחזרת צמיחתו של הפטריגיום, שזהו הסיבוך השכיח ביותר.

סיבוך נוסף הוא האטה בקצב ההחלמה של הפצע בקרנית והופעתו של כיב כרוני מהמקום בו הוסר ראש הפטריגיום. סיבוך מסוג זה שכיח יותר אצל אנשים הסובלים מעין יבשה ו/או באנשים מבוגרים. במצב זה, ניתן טיפול במשחות לחות ובאנטיביוטיקה.

סיבוך נדיר מאוד, אך חשוב להזכירו, הוא פגיעה בשריר שמניע את העין כלפי פנים, ונמצא מתחת לפטריגיום עצמו. סיבוך מסוג זה עלול להגביל את השריר בתנועותיו ובכך לגרום לפזילה. גם במקרה זה, ניתן לתקן זאת בניתוח לתיקון פזילה.

תהליך ההחלמה מהניתוח

תהליך ההחלמה מהניתוח כרוך באי נעימות מסוימת, מבחינת הכאב שלאחר הניתוח ותחושת אי הנוחות. לאחר כיומיים, הכאבים ותחושת אי הנוחות ילכו ויחלשו, אך ילוו את תהליך ההחלמה עד היעלמותם לאחר כמספר שבועות.

את התוצאה הסופית של עין לבנה, ניתן לראות לאחר כשישה שבועות מיום הניתוח.

תופעות לוואי לאחר הניתוח

לאחר ניתוח להסרת פטריגיום עשויות להיות תופעות לוואי כגון: אודם בעין המנותחת, שטפי דם, יובש בעין ותחושת אי נוחות.

תופעות אלה אמורות לחלוף כעבור מספר שבועות.

אבחון

אבחון קרטוקונוס נעשה באמצעות מיפוי קרנית, טופוגרפיה של הקרנית. מכשיר המיפוי, שהינו דיגיטלי, דוגם ובודק את פני שטח הקרנית ומתרגם את צורת הקרנית למפה של צבעים. הצבעים החמים : צהוב, כתום ואדום, משקפים את האזורים הקמורים בקרנית ואילו הצבעים הקרים: ירוק וכחול, משקפים את האזורים היותר שטוחים בקרנית.

היווצרות קרטוקונוס

הקרנית מורכבת משכבות שביניהן קיימים קשרים ששומרים על הצורה הכיפתית שלה. החלשות קשרים אלה גורמת להחלקה של שכבות הקרנית אחת על השנייה, דבר הגורם להידקקות הקרנית. האיזור היותר דק בקרנית מתחיל לבלוט כתוצאה מהלחץ החיובי שקיים בתוך גלגל העין והבליטה שנוצרת גורמת לעיוות בראייה.

הגורם השכיח ביותר להיווצרות הקרטוקונוס הוא שפשוף העיניים.

קיים גם מרכיב גנטי (תורשתי) כך שלאנשים שמתגלה אצלם קרטוקונוס, מומלץ להביא את קרובי משפחתם מדרגה ראשונה (אחים, אחיות, ילדים) לבדיקה.

גורם סיכון נוסף הוא דלקות עיניים חוזרות (בעיקר דלקות אלרגיות), ככל הנראה עקב הגירוי הנוצר מהדלקת המעודד את שפשוף העיניים.

לרוב, מחלה זו מתחילה בסביבות גיל העשרה והיא  מתפתחת, באיטיות,  עם השנים עד העשור הרביעי. חשוב לזכור שקצב ההתפתחות של הקרטוקונוס מאוד אינדיבידואלי.

סוגי טיפולים בקרטוקונוס

קיימים מספר טיפולים המאפשרים טיפול במחלה, אך כמובן שבשלבים שונים של המחלה יש להתאים את הטיפול המתאים.

הטיפולים מחולקים לטיפולי שיפור הראייה וטיפול לעצירת התקדמות המחלה

טיפול באמצעות עדשות מגע:

בשלבים מוקדמים של המחלה, ניתן לטפל בה באמצעות משקפיים או עדשות מגע. קיימים סוגים של עדשות מגע המותאמות ע"י אופטימטריסט המיומן בנושא, ומוזמנות בהזמנה אישית על ידו. החסרונות שיתכנו בשימוש בעדשות מגע הן אלרגיות ודלקות חוזרות.

טיפול ניתוחי – השתלת טבעות

השתלת טבעות הוא תהליך הפיך. הטבעות המושתלות הן בצורת קשתות המושתלות בתוך הקרנית וייעודן הוא הקטנת קמירות הקרנית ויישור השטח שלה, דבר המאפשר להתאים עדשות מגע. חשוב לציין כי פעולה זו אינה מתאימה בכל המקרים, אלא רק במקרים בהם הקרטוקונוס עם קמירות קלה או בינונית. כמו כן, הן אינן מרפאות אלא משפרות במידה מסויימת את קמירות הקרנית ובכך עוזרות בשיפור הראייה. גם בפעולה זו ישנם סיבוכים כמו תגובה דלקתית או זיהום סביב הטבעת שהושתלה.

השתלת קרנית

השתלת קרנית היא פעולה המתבצעת בניתוח. שיעור ההצלחה בפעולה זו היא כ- 95% לסובלים ממחלת הקרטוקונוס. במהלך הניתוח מסירים את החלק הפגוע בקרנית ומשתילים במקומו קרנית של אדם שנפטר. ישנן שתי סוגי השתלות: השתלה קרנית חלקית והשתלת קרנית מלאה.

אורכו של ניתוח זה נע בין שעה וחצי לשעתיים, לעיתים הוא מבוצע בהרדמה מקומית ולעיתים- בהרדמה כללית.

סיבוכים וסיכונים היכולים להיווצר מניתוח זה הם: עלייה בלחץ התוך עיני, דחיית שתל הקרנית ובמקרים נדירים, חזרת תופעת הקרטוקונוס או אובדן ראייה מלא.

לאחר הניתוח עדיין קיים צורך בהתאמת משקפיים או עדשות מגע לתיקון הראייה.

טיפול בקרוסלינקינג

הקרוסלינקינג – קשרי צילוב (collagen crosslinking) – הינו טיפול שנועד לעצור את התקדמות מחלת הקרטוקונוס. הטיפול מתבצע בהרדמה מקומית הניתנת באמצעות טיפות. מטרתו של טיפול זה היא הקשחת הקרנית והתחזקותה באמצעות זילוף של ריבופלאבין (ויטמין B2)  על פני הקרנית ובמקביל מתן קרינה של UV-A. שילוב שתי פעולות אלה גורם ליצירת קשרי צילוב פנימיים בין מולקולות הקולגן בקרנית ובכך מחזק את הקשרים בין שכבות הקרנית.

טיפול זה קיים בארץ ובעולם מזה למעלה מ-10  שנים ותוצאות מחקרים גדולים שנעשו בנושא, מראות כי הטיפול יכול להאט או לעצור את התקדמות המחלה.

אחוז הסיבוכים בפעולה זו נמוך מאוד, אך גם כאן יכולים להיות סיבוכים כמו: זיהום בקרנית או דלקות. תופעות אלה ניתנות לטיפול באמצעות טיפול אנטיביוטי או אנטי דלקתי.

בדרך כלל תזומנו לביקורת למחרת יום הניתוח. במידה והרופא מבצע את הבדיקה מספר שעות אחרי הניתוח, לא תצטרכו לחזור לביקורת ביום למחרת. הבדיקה למחרת חשובה מאוד. תפקידה לוודא שלא התפתחו דלקות קשות או זיהומים  בתוך העין . לכן, חשוב להגיע לביקורת ולא לנסות להתחמק בטענה כי מרגישים טוב (כך גם לגבי שאר הבדיקות בהמשך). במהלך הביקורת, תתבצע בדיקת עיניים ותקבלו הסבר על המשך הטיפול בטיפות עיניים ועל המגבלות שבעקבות הניתוח. המגבלות כוללות מאמץ גופני כגון הרמת משאות כבדים (שקיות מהסופר), התכופפות  והרטבת העין. מגבלות אלה נמשכות תקופת זמן קצרה לאחר הניתוח. אין הסכמה מוחלטת בקרב רופאי העיניים,  לגבי משך התקופה בה תהיו מוגבלים, אך בדרך כלל היא לא עולה על שבוע ימים. לרוב, כעבור שבוע אפשר לחזור לשגרת החיים. מגבלה הנמשכת זמן רב יותר, כשלושה עד ארבעה שבועות, היא כניסה לבריכת שחיה או לים.

חשוב לזכור, שהשיפור בראייה לא מתרחש מידית לאחר הניתוח.

כשבוע לאחר הניתוח, יחול שיפור משמעותי בראייה, אך רק לאחר כחודש ימים נוכל לקבוע את תוצאתו הסופית, ולכן מומלץ ללכת לאופטומטריסט ולהתאים משקפיים רק לאחר תקופה זו. 

לא תמיד ניתן לדייק בתוצאה הסופית, מבחינת הצורך במשקפיים לאחר הניתוח. לעיתים קיימת סטייה קטנה מהתוצאה הרצויה, ולכן  יש לקחת בחשבון  שיתכן ותצטרכו משקפיים לאחר הניתוח, ללא קשר לסוג העדשה שהושתלה. על מנת להסביר את אי הדיוק האפשרי, אשווה את ההבדל בין הניתוח, בו מושתלת העדשה  בהתאם לתוצאת המכשיר למדידת עדשה שנעשתה בבדיקה הטרום ניתוחית , לבין הבדיקה אצל האופטומטריסט. בעוד שבניתוח הרופא מקבע למקום עדשה מסוימת, הרי שהאופטומטריסט מסוגל להחליף במהלך הבדיקה עדשות עד הגעה למצב האופטימאלי והרצוי. החלפה כזו אינה מתאפשרת בזמן הניתוח.

תחושות כגון צריבה, גירוד, דמעות, הרגשת ״חול בעיניים״, הן תופעות טבעיות לחלוטין לאחר הניתוח. תופעות אלו נגרמות מהגברת היובש בעין והן חולפות לאחר תקופה  שמשכה משתנה  מאדם לאדם. טווח הזמנים נע בין כמה שבועות לכמה חודשים. 

קיימים מספר מצבים כרוניים של העין עוד מלפני הניתוח, אשר ״מחמירים״ לאחריו. מדובר ב״ראיית נקודות שחורות״, שלרוב היו קיימות גם לפני הניתוח. אלו  שינוים של הזגוגית  (הג׳ל הממלא את העין) הקשורים לגיל, והסיבה שהן נראות באופן יותר ברור לאחר הניתוח היא, הסרת המיסוך של הקטרקט שמאפשר כניסת כמות אור יותר גדולה לעין וראייה יותר ברורה, לא רק של החפצים סביבנו אלא גם של ההפרעות הקיימות בתוך העין. 

תלונות נוספת ושכיחות לאחר הניתוח, הן:  אודם  בעפעפיים, גירוד, הפרשות לבנות, צריבה ודמע. גם פה מדובר במצב כרוני קיים ,שבסיום הטיפול נוגד הדלקת שמקבלים לאחר הניתוח, מתפרץ בעוצמה שונה. מדובר בבלפריטיס – דלקת של גבול העפעף הגורמת ליובש בעיניים. הטיפול נוגד הדלקת מדכא אותה  והיא מתפרצת לאחר הפסקתו. לא מדובר בדלקת חדשה שמופיעה לאחר הניתוח אלא במצב קיים שיצא מאיזון בעקבות הניתוח. הטיפול במצבים אלו הינו די פשוט: ניקוי של גבול העפעף והריסים בעזרת מגבונים מיוחדים שניתן לקנותם בכל בית מרקחת ללא מרשם רופא,  שמפו אל דמע מכל סוג שהוא  וטיפול בתחליפי דמעות, שגם אותם ניתן לרכוש ללא מרשם רופא. קיים מספר רב של תחליפי דמעות, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות.  אין אחד טוב ממשנהו , ולכן כדאי לנסות ולבדוק מה הכי מתאים לכם מבחינת ההקלה בתחושה. המלצתי היחידה היא, שעדיף להשתמש בתחליפי דמעות ללא חומר משמר. הטיפול בהם הוא  לפי הצורך , בהתאם לעוצמה ולתדירות התלונות. 
ראיית הילות, סנוור, וראיית צבעים יותר חזקים, גם הן תופעות רגילות אחרי הניתוח ושכיחות בסוגים מסוימים של עדשות, אך לרוב גם הן נעלמות לאחר זמן מה. זה נכון גם לגבי ראיית קשת שחורה בצד החיצוני של שדה הראייה בעין המנותחת. במידה והתופעות לא נעלמות עם הזמן (יתכן שייקח מספר חודשים), כדאי להגיע לבדיקה והתייעצות עם הרופא. קיימים טיפולים שונים לשיפור המצב.

תופעות שצריכות להדאיג אתכם לאחר הניתוח הן: כאבים חזקים בעין המנותחת, המלווים לעיתים, בכאבי ראש והקאות-  זהו סימן של לחץ תוך עיני גבוה; כאבים המלווים בנפיחות ואודם של העפעפיים, הפרשה מוגלתית וירידה בראייה –   סמנים המעלים  חשד לזיהום בתוך העיניים. מצבים אלו מצדיקים הגעה בדחיפות  לרופא העיניים.

המעקב הרגיל אצל רופא העיניים לאחר הניתוח כרוך בשלוש בדיקות: למחרת הניתוח, שבוע לאחריו ,וכעבור חודש . מדובר בבדיקה רגילה הדומה לבדיקה שלפני הניתוח. הטיפול התרופתי לאחר הניתוח מסתיים בדרך כלל כעבור חודש. זה גם הזמן לגשת לאופטומטריסט ולהתאים משקפיים במידת הצורך.

העדשה שהושתלה לכם  במהלך הניתוח תלווה אתכם לכל אורך חייכם. עין אינה מזהה את קיומה של העדשה המלאכותית בתוכה, ואתם לא תרגישו בה. הראייה בדרך כלל נשארת יציבה כל החיים במידה ולא מופיעות מחלות נוספות בעין. לפעמים הקופסית שבתוכה נמצאת העדשה המלאכותית יכולה להצטלק ולהתעכר, ואז הראייה נחלשת. תופעה זאת, הידועה בשם  ״ירוד משני״ , עשויה להתרחש בפרקי זמן משתנים לאחר הניתוח. טיפול בלייזר הנמשך כחמש דקות במרפאת עיניים, מחזיר את הראייה לקדמותה. מדובר בפרוצדורה בטוחה, לא כואבת  ובעלת סיכונים נמוכים. 

כאן אסיים ואומר בנימה אישית , שכולי תקווה שמאמר זה תרם להבנתכם את "מאחורי הקלעים" של ניתוח הקטרקט, ומזער את תחושת הלחץ והחשש. זכרו, שברוב המוחלט של המקרים, התהליך  עובר בהצלחה רבה. 
היו רגועים וביטחו ברופא.

 שיהיה בהצלחה.

מרבית ניתוחי הקטרקט מתבצעים בהרדמה מקומית (הזלפת טיפות מאלחשות )  ולכן אין צורך להיות בצום. ניתן לאכול ארוחה קלה כמה שעות לפני הניתוח, וכמובן  לקחת את כל התרופות הקבועות שלכם (כולל תרופות לדילול הדם, אלא אם הרופא הורה לכם אחרת).

חשוב לזכור להביא איתכם:
1) טיפות שקניתם מראש שישמשו לטיפול לאחר הניתוח (בהתאם להוראות הרופא).
2) מסמכים : תעודת זהות והתחייבות במידת הצורך.
3) מלווה- רצוי לא להגיע לבד לניתוח.

הגעה עם מלווה, מתבקשת בניתוח מסוג זה, למרות שמדובר בניתוח די פשוט שמתבצע תחת הרדמה מקומית, שהרי מדובר בראייה (החוש העיקרי שלנו), וקיימים מקרים בהם אינכם רואים בעין שאינה מנותחת. הראייה לא חוזרת מידית לאחר הניתוח,  ולכן  כדאי שיהיה איתכם מלווה  שידאג להחזירכם הביתה  בשלום. מעבר לכך, לדעתי, ההרגשה שיש אדם הנמצא איתכם ודואג לכם, נעימה הרבה יותר.  אין צורך להגיע שעתיים לפני התור בתקווה שאולי יקבלו אתכם קודם. כל מה שתרוויחו מהגעה מוקדמת היא המתנה  ארוכה יותר. הזימונים בבתי החולים הממשלתיים והפרטים, לוקחים בחשבון שנדרש זמן להכנות לפני הניתוח ולכן, השעה הרשומה בהזמנה היא לא שעת הניתוח אלא שעת ההגעה. בהגיעכם, עליכם לגשת לדלפק הקבלה, להזדהות ולמסור למזכירות  את המסמכים שתדרשו. 

לאחר מכן תתבקשו לגשת לחדר הכנה לניתוח. תקבל אתכם אחות, שתשאל אתכם מספר שאלות כמו למשל: האם יש לכם רגישות לתרופות , איזו עין מיועדת לניתוח (ימין או שמאל)  ואיזה ניתוח הנכם אמורים לעבור. שאלות אלו נועדו על מנת לאמת את מה שרשום בתיק הרפואי שלכם ולמנוע טעויות. זהו הליך המתבצע לפני כל ניתוח. היו סובלניים וענו על השאלות.
האחות תיקח לכם סימנים: דופק, חום ולחץ דם. תקבלו חלוק, כובע וערדליים ותתבקשו להחליף את הבגדים. עם בגדים אלו הנכם נכנסים לחדר הניתוח. תפקידם, לשמור על סטריליות ולמנוע זיהומים. לאחר החלפת הבגדים, תתבקשו  להמתין בחדר ההמתנה לפני הכניסה לניתוח. 

חלק נוסף בהכנה לפני הניתוח הוא קבלת כדור הרגעה וטיפות להרחבת אישונים. תהליך הזלפת הטיפות הוא די דומה לזה שעברתם בבדיקה לפני הניתוח.  ההבדל  הוא שמדובר בכמות גדולה יותר של טיפות מסוגים שונים, שתקבלו  בכמה סבבים. גם הפעם יש להסתכל למעלה בזמן הזלפת הטיפות ולא לשפשף אחר כך. תחושת הצריבה חולפת תוך כמה שניות. 
הכנות וסידורים אלו לוקחים זמן, כך שיש לקחת בחשבון שיחלפו  בין ארבעים דקות לשעתיים מההגעה לדלפק המזכירות, עד תחילת הניתוח עצמו. 

מומלץ להגיע ביום זה ללא תכשיטים, שכן לפני הניתוח יש  להוריד  אותם.  בנוסף,  לא כדאי להתאפר באותו היום, שכן לפני הכניסה לניתוח יש להסיר  את האיפור . הפנים צריכות להיות ללא איפור או קרמים למיניהם.

מכשירי שמיעה –  אם הם בצד של העין המנותחת, תאלצו להסיר אותם. במקרה זה, דאגו לשאול את הרופא לפני הורדת מכשיר השמיעה, על מהלך הניתוח, וודאו שהרופא זוכר שהורדתם את מכשיר השמיעה.

לפעמים ההמתנה יכולה להתארך בעקבות הגעת  מקרים דחופים לניתוח. זכרו כי מדובר בבני אדם, ולא תמיד  ניתן לשמור על דיוק בלוח הזמנים. המלצתי החמה היא, להיות מוכנים מראש בתודעתכם, שיתכן וזמן ההמתנה יהיה ארוך משציפיתם, ובכך לנסות להרגיע את רמת הלחץ. יתרה מכך, מצבי לחץ ועצבנות יתר עשויים לפגוע בהצלחת הניתוח. צוות הרופאים והאחיות עושים ככל יכולתם, לדאוג לכם. 

הנכם מתבקשים להיכנס לחדר הניתוח. דאגו להתפנות לפני, ואם שכחתם או לא הספקתם, בקשו לעשות זאת לפני כניסתכם לניתוח (מטעמי נוחות שלכם). בחדר הניתוח יתקיים תשאול נוסף לגבי הצד של העין המנותחת וסימונה בעזרת טוש מעל הגבה, מספר תעודת הזהות שלכם, ורגישות לתרופות.  הכול נעשה במטרה למנוע, חלילה, טעויות.

עם כניסתכם לחדר הניתוח תתבקשו לפתוח את החלוק מאחורה, כדי שלא ילחץ על הצוואר בזמן השכיבה על הגב, ותקבלו כיסוי חמים ונעים, שהרי קר בחדר הניתוח. במידה וישנה אי נוחות בשכיבה על הגב, כמו בעיות גב או נשימה, זה הזמן לומר זאת, וידאגו שתשכבו בתנוחה שתהייה נוחה לכם. לא ניתן לעשות את הניתוח בישיבה. במידה וקיימות בעיות שלא מאפשרות כלל שכיבה על הגב, הניתוח יתבצע בהרדמה כללית , ולכן יש לציין זאת במהלך הבדיקה הטרום ניתוחית.

לאחר ששכבתם על הגב, תחוברו למכשירי הניטור הבודקים לחץ דם וא.ק.ג. מכשירים אלו אינם כואבים או מציקים, הדבר היחידי שתרגישו הוא, את הלחץ על הזרוע כאשר נמדד לחץ  הדם (דבר שהנכם מכירים ואינו חדש לכם).

 מתבצעת קשירה למיטה. נשמע נורא, אך זה נעשה על מנת שלא תיפלו במהלך הניתוח מהמיטה הצרה עליה אתם שוכבים. עושים זאת כשיגרה בכל סוגי הניתוחים. מעבירים רצועה מצד אחד של המיטה אל הצד השני, בגובה החזה. הקשירה אינה חזקה או לוחצת, כך שאין ממה לחשוש. מתבצע חיבור לחמצן (לאף או לאזור הסנטר) כדי שתוכלו לנשום רגיל במהלך הניתוח  כי הפנים מכוסות אף הן. 

מרגע זה הנכם צריכים להקשיב ולציית בקפדנות להוראות הרופא ולזכור, שזמן הניתוח אינו ארוך, ולפני שתרגישו- הוא כבר יסתיים.

יוזלפו  עוד טיפות (ואולי גם ג׳ל, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא). מדובר הפעם בטיפות לחיטוי והרדמה. שוב, תיתכן צריבה, אולי קצת יותר מהפעמים הקודמות, אך גם היא חולפת כעבור מספר שניות. לאחר מכן הרופא מחטא את  העור עם תמיסת פולידין, המשמשת  לחיטוי פצעים.  רגישות ליוד בהזרקה, חומר הניגוד בבדיקת ה-CT, אינו מונע חיטוי חיצוני ביוד. בזמן  החיטוי בפולידין, תתבקשו לסגור את העיניים (לא חזק, אלא כאילו הנכם ישנים). בשלב הבא תכוסו בסדין סטרילי. באזור העין ,לסדין יש חלון שקוף ודביק שידבק לעור שמסביב לעין כדי למנוע מחיידקים לזהם את איזור הניתוח. תתבקשו להסתכל למעלה או למטה, בהתאם לסוג הסדין. גם בשלב הזה ועד לסוף הניתוח, יש לשמור על שרירי הגוף ובעיקר שרירי העפעפיים רפויים, ולא לנסות לסגור את העיניים. נתקלתי במקרים בהם מטופלים הרגישו חנק בעת הנחת הסדין. תופעה זו, הינה פסיכולוגית לחלוטין. לא בכדי, בחרתי לכתוב מאמר זה, שכן מאוד חשוב לי להקטין  את החשש ותופעות החרדה בקרב ציבור המנותחים. בל נשכח שהינכם מחוברים לחמצן ויכולים לנשום בצורה חופשית. ניתן לשתף את הרופא בהרגשה, ולפעמים הוא ירים קצת את החלק התחתון של הכיסוי (כמו אוהל) כדי שלא תרגישו אותו קרוב לפה, דבר המקל על התחושה.

לאחר השלמת הכיסוי יונח מכשיר שמפשק את העפעפיים. ברגעים הראשונים תרגישו לחץ קל על העפעפיים, חשוב לא להתנגד ולא לנסות לסגור את העיניים כדי שלא תגרמו לעצמכם כאבים מיותרים. חישבו כל הזמן על הרפיית הגוף, וזכרו  שאין דבר שאמור לכאוב במהלך הניתוח ושככל שתהיו רגועים ושלווים, הניתוח יסתיים מהר יותר ובאופן מוצלח יותר. הרופא נעזר במיקרוסקופ אותו ימקם מול העין. תתבקשו להסתכל אל האור שבמכשיר  מבלי לזוז עד סוף הניתוח ( כ-15 דקות). אם תרגישו שהאור מסנוור אתכם מאוד, אמרו זאת לרופא. ניתן להנמיך את עוצמת האור או לחילופין, להסתכל מעט למטה ולא ישירות אליו (כ 1-2 מ״מ מתחת לאור). יש להחזיק את שתי העיניים פקוחות למרות שהעין שאינה מנותחת מכוסה. 

עד כאן, אלו הם הדברים שאתם תתבקשו לעשות. מרגע זה מתחיל הניתוח. התמקדו בנקודה מסוימת  והיו רגועים. בדרך כלל הרופא מדבר אליכם ומרגיע אתכם לאורך הניתוח. במהלך הניתוח מוזלפים מים על העין, כמו כן תרגישו נגיעות על העור שמסביב לעין ויתכן שתראו אורות וצללים. כל אלו אינם כואבים או מפחידים. ישנם מקרים בודדים שמרגישים  לחץ בעין בשלבים מסוימים של הניתוח. 

לעיתים, קיים צורך להשתעל או להתעטש. חשוב להודיע לרופא על כך, כדי שיוכל לעצור את הניתוח עד שההתקף עובר. אין  לחכות עד הרגע שלא ניתן להתאפק. דעו כי קיימת אפשרות לעצור את הניתוח  כמעט בכל רגע. ניתן לדבר לכל אורך הניתוח  ולכן אל תחששו לדווח לרופא על  כאבים שדורשים תוספת של הרדמה, על צורך להשתעל וכדומה. רצוי מאוד לדבר מבלי לזוז (לא להרים יד או להזיז את הראש).

הניתוח הסתיים. הרופא מודיע על כך למטופל, מוציא את מפשק העפעפיים (עדיין יש לשמור על עין פקוחה) ומוריד מכם את הכיסוי. שלב  הסרת הכיסוי שמודבק לעור שמסביב לעין, הוא השלב שעשוי להיות הכי פחות נעים.  גם בשלב זה, יש לשמור על עין פקוחה. לאחר מכן, יזלפו לכם עוד כמה טיפות (שוב תתכן צריבה )  וינתקו אתכם ממכשירי הניטור. תקבלו עזרה במעבר משכיבה לישיבה ולעמידה. כדאי לשבת מספר שניות לפני שקמים ובמידה ויש סחרחורת בעת הקימה, מומלץ להסתכל למעלה ולנשום נשימות עמוקות. 

אתם יוצאים בהליכה מחדר הניתוח והולכים לחדר התעוררות (עם עזרה כמובן), שם מחכה לכם המלווה עמו הגעתם. הרופא מודיע שהניתוח עבר בהצלחה (כפי שקורה ברוב המוחלט של המקרים), והוא או האחות מסבירים על תהליך ההחלמה והטיפול לאחר הניתוח. לרוב, העין לא תכוסה בתחבושת. זכרו כי ייקח זמן עד שהראייה תשתפר. 

לאחר שתתאוששו, תוכלו להתלבש ולנסוע הביתה. 

תהליך הניתוח על כל שלביו, הינו חלק שגרתי מעבודת הרופאים ולפיכך בהסברם למטופלים, הם מתמקדים במהות הרפואית של הניתוח והרבה פחות בשאר הפרטים המלווים אותו. בסדרה של שלוש כתבות, אנסה לתאר את שלבי התהליך לפרטיהם, מרגע גילוי הקטרקט ועד תום ההחלמה מהניתוח. אותם פרטים, שמניסיוני כמנתח קטרקט, מטרידים את המטופל. 
תקוותי היא להפוך את ניתוח הקטרקט ליותר מוכר ונִרְאֶה למטופל ובכך לסייע בהורדת רמת הלחץ והחרדה הקשורים לחוסר הידיעה מהעומד להתרחש.

הראייה הינה החוש המשמעותי ביותר מבין חמשת חושיו של האדם. מכאן, ניתן להבין את רמת החרדה כאשר קיימת פגיעה בראייה. קטרקט, או יָרוֹד, הינו תהליך התעכרות עדשת העין. כיצד ניתן לדעת שיש קטרקט? מהם הסימנים שבגינם עלינו להגיע לרופא? האם מדובר בהליך מסוכן? כואב? האם נחלים מזה? שאלות רבות כדוגמת אלו, מציפות את מחשבותיכם, ומלוות אתכם כאשר הנכם חשים בשינוי במצב ראייתכם. הסימן העיקרי לקטרקט, הוא  התדרדרות הדרגתית בראייה. תהליך זה עשוי להימשך חודשים ואפילו שנים. בדרך כלל  התהליך לא מתרחש בו זמנית  בשתי העיניים באותה המידה, וזאת כנראה הסיבה לכך שהירידה בראייה אינה מורגשת.  כאשר הראיה בעין אחת תקינה יחסית לעין השנייה, אנו יכולים להמשיך בהתנהלותנו השוטפת  מבלי לחוש שהראייה באחת העיניים התדרדרה. שינויים אלו מתגלים בבדיקה שגרתית אצל רופא העיניים ומכאן החשיבות בבדיקת עיניים  תקופתית. אפשרות נוספת לגילוי קטרקט היא כאשר העין הפחות פגועה, בה הקטרקט פחות מתקדם, נפגעת כתוצאה מדלקת, כניסת גוף זר וכדומה. במצב זה המטופל נוכח לגלות שהראייה בעין השנייה, אינה תקינה. מלבד הירידה בראייה, קיימים סימנים נוספים היכולים להעיד על קיום קטרקט כגון:  סנוור (בעיקר בנהיגה בלילה), או צורך בהחלפת משקפי ראייה בתדירות גבוהה (כל כמה חודשים). 

הפרעה בראייה שנגרמת כתוצאה מהתפתחות הקטרקט היא, ברוב המוחלט של המקרים, הפיכה לגמרי באמצעות  ניתוח. יש לזכור, שבמקרים מאוד מתקדמים, הקטרקט גורם לבעיות נוספות בעין, כגון עליה של הלחץ התוך עיני או דלקת, אשר יכולים לגרום לנזק בלתי הפיך. 

לסיכום אומר, שאין צורך למהר לניתוח. עם זאת, הזנחת הקטרקט והגעה למצב בו הראיה נפגעת כמעט לחלוטין עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך או לניתוח מורכב ומסובך יותר. 

בדיקת רופא העיניים

בדיקת הרופא אינה כואבת כלל.

ראשית, הרופא מקיים שיחה עם המטופל על מנת להבין מדוע הגיע אליו. הוא שואל סדרת שאלות המתייחסות למצב הראייה כגון: מתי החלה ההתדרדרות בראייה, האם היו בעיות עיניים בעבר, כיצד באה לידי ביטוי הירידה בראייה כו'. חשוב מאוד לשתף את הרופא  בכל המידע הרפואי הרלוונטי ולציין אם קיימת עין עצלה, היסטוריה של בעיות עיניים שהיו בילדות, ניתוחי עיניים בעבר או חבלות בעין, תרופות הניטלות באופן קבוע ואת הסיבות לכך. רצוי להביא לבדיקה את משקפי הראייה (במידה ויש) וטיפות העיניים ,במידה והנכם משתמשים בהן. רצוי להמציא רשימה מרופא המשפחה הכוללת  מחלות רקע, עבר רפואי ורשימת התרופות הנלקחות באופן קבוע. ישנן מחלות רבות שיש להן השפעה על העיניים ויכולות להשפיע על מהלך הניתוח ועל תוצאותיו. למרות המאמצים שמערכת הבריאות בארצנו עושה, המידע המפורט שבידי רופא המשפחה בקופת החולים אינו בהכרח גלוי לרופא מחוץ לקופת החולים – בבית חולים או בקליניקות הפרטיות. כיון שכך, מומלץ שהמטופל יגיע לבדיקה כשבידיו כל המידע הרלוונטי הנ"ל.  

ככל שלרופא תהייה תמונה יותר ברורה ושלמה על המטופל שלו, כך יוכל לתת אבחנה, הסברים, וטיפול מדויקים יותר. 
רגע הבדיקה הגיע, כולי תקווה שאוכל להפיג את תחושת הלחץ המלווה אתכם בהגיעכם לרגע זה.
הביקור כולו אורך כשעה. בדיקת העיניים נמשכת כ- 10-20 דקות עם הפסקה באמצע של כ- 20-30 דקות שהן זמן ההמתנה להשפעת הטיפות להרחבת אישונים.

ראשית, הרופא ירצה לבדוק את מצב הראייה בכל עין בנפרד- כאן המקום להזכיר שוב להביא את משקפי הראיה והקריאה, המתאימים לכם ביותר, שיש ברשותכם. פעמים רבות, מטופלים טוענים כי שכחו את המשקפיים בבית, או שלא הביאו אותם כי גם ככה אינם מסייעים להם בראייה. המשקפיים שיש ברשותכם, תורמים להבנתו של הרופא את הבעיה, ולמתן אינפורמציה על מצב הראייה שלכם.

בתום בדיקת הראייה מתבצעת בדיקת עיניים. הבדיקה מתבצעת באמצעות מכשיר הדומה למיקרוסקופ עם אור. מכשיר זה מאפשר להסתכל על העין מבחוץ ומבפנים ולהבין מהי דרגת הקטרקט ואלו בעיות נוספות עשויות להפריע לראייה או למהלך הניתוח. הבדיקה אינה כרוכה בכאב או באי נוחות, פרט לסנוור. אתם יכולים להיות נינוחים ורגועים, וככל שתהיו רגועים יותר, כך יהיה נוח יותר לבצע את הבדיקה בצורה מדויקת. את הסנטר מניחים על המכשיר עצמו, ואת המצח מקרבים לחלקו העליון של המכשיר וכך ישנה תמיכה מלאה לראש ואין צורך להחזיקו באוויר. הרופא מזיז את חלקי המכשיר כך שיתאימו לכל אדם על פי מידותיו. גם את גובה הכיסא ניתן להתאים כך שיהיה נוח בזמן הבדיקה. הישיבה הנוחה חשובה גם למטופל וגם לרופא. לאחר שהתמקמתם בצורה נכונה ונוחה, הרופא מקרב את המכשיר לעין. התחושה שלכם היא שהוא נוגע בעיניים, אך לא כך הדבר (מלבד בדיקה של לחץ עייני). כל שצריך לעשות הוא, למלא אחר ההוראות לגבי כיווני ההסתכלות, ולמרות הסנוור מהאור היוצא מהמכשיר, לפקוח את העיניים ולהרפות את השרירים. אינכם נדרשים לראות דבר, הניסיון לראות ולהבחין בפרטים גורם לצמצום מפתח העפעפיים. לעיתים קרובות, האינסטינקט הוא לסגור את העין, ואז הרופא עוזר לנבדק לפקוח אותה על ידי כך שהוא מרים את העפעף העליון. ככל שתשתפו פעולה, הבדיקה תהייה מהירה יותר ויעילה יותר. הרפיה היא מילת המפתח. פרט חשוב נוסף הוא, להיות עם שתי עיניים פקוחות לאורך כל הבדיקה. סגירת עין אחת גורמת לעין השנייה להתגלגל כלפי מעלה, דבר המקשה על הבדיקה. 

במהלך הבדיקה מוזלפות טיפות עיניים פעמיים או שלוש . אתם תתבקשו להסתכל למעלה על מנת שהרופא יוכל להזליף את הטיפה לחלקה התחתון של העין. אם מילאתם את הוראותיו של הרופא, לא תראו את הבקבוק או הטיפה מתקרבים אליכם ולא תרגישו צורך לסגור את העיניים. סמכו עליו, ועזרו לו לעשות את עבודתו בצורה הטובה ביותר. הטיפות שורפות מעט לכמה שניות לאחר הזלפתן במידה שונה ממטופל למטופל. לא כדאי לשפשף את העיניים או ללחוץ עליהן חזק , שכן פעולות אלו עשויות להגביר את הצריבה. כדאי למצמץ  מספר פעמים ולנגב באמצעות צמר גפן (שתקבלו או תבקשו מהרופא) את העין הסגורה.

הטיפות להרחבת האישונים, ניתנות על מנת לאפשר לרופא לבדוק את העין בצורה מעמיקה. לאחר הזלפת הטיפות, יש להמתין כ- 20-30 דקות. טיפות אלו, גורמות להסתנוורות מעטה ולטשטוש הראייה, אך אין מקום לדאגה, תסמינים אלו חולפים כעבור 3-4 שעות. רצוי להגיע מצוידים במשקפי שמש ובליווי של אדם נוסף.

חשוב לי לציין, שלאחר הבדיקה, הנהיגה אסורה. 

בבדיקת הלחץ התוך עיני, ישנו מגע קל של המכשיר בעין. לפני בדיקה זו מוזלפות טיפות אלחוש, כך שלא תחושו דבר בעין. העפעפיים אינן מורדמות ואם תנסו לסגור את העין תיווצר תחושה לא נעימה, לכן כדאי מאוד להקשיב להוראות. תתבקשו להסתכל עם העין השנייה קדימה, או לכיוון אוזנו של הרופא. הסתכלו עם העין שלא מסונוורת, המשיכו לשמור על עיניים פקוחות ואל תזיזו את הראש, הבדיקה תסתיים בתוך מספר שניות.

בתום הבדיקה, יוכל הרופא לקבוע את  דרגת הקטרקט, את הצורך בניתוח וכן האם קיימות בעיות עיניות נוספות העלולות להשפיע או להפריע למהלך הניתוח. הבדיקה תסייע לרופא גם לקבוע את סוג העדשה שתושתל בעין. אם הירידה בראייה נגרמה רק כתוצאה מהקטרקט, הניתוח יתקנה באופן מלא. במידה וקיימות מחלות אחרות הגורמות להפרעות בראיה כגון: בעיות של עצב ראייה, מוח או מחלות רשתית, הניתוח להסרת הקטרקט ישפר את הראיה באופן חלקי בלבד. 

בדיקת הבִּיוֹמֶטְרִיָה, או כפי שקרויה בפי הרופאים " מדידת עדשה", הינה חלק מהותי בבדיקה המתבצעת לפני הניתוח. היא יכולה להתבצע יחד עם בדיקת העיניים או במועד אחר שיקבע.  בבדיקה זו נמדדים מספר נתונים של העין, לפיהם נקבע מספר העדשה שתושתל. משך הבדיקה הוא כחמש דקות, אשר במהלכן תתבקשו להניח את הראש במכשיר (כפי שעשיתם בבדיקת העיניים), ולהסתכל על מטרה מסיימת בתוך המכשיר, בדרך כלל זוהי נקודה אדומה. עליכם להיות עם שתי עיניים פקוחות לאורך כל הבדיקה.

לעיתים, תתבקשו לבצע בדיקות משלימות,הכרוכות גם הן בהרחבת אישונים. בדיקות אלו עשויות לגרום לדחיית התור לניתוח. אין מקום להיכנס ללחץ, שכן במרבית המקרים לא מדובר בניתוח דחוף.

שיחת סיכום עם הרופא

בשיחת הסיכום מוצגים הממצאים בשפה ברורה ומובנת. תקבלו הסבר על האפשרויות הקיימות מבחינת סוג העדשה המושתלת – חד מוקדית או מוּלְטִיפוֹקָלִית, והאם ניתן לתקן גם צילינדר (במידת הצורך) וכמובן על סוג ההרדמה: מקומית או כללית, כל מקרה לגופו. זהו השלב בו הנכם יכולים לשאול את כל השאלות, לשתף בהתלבטויות ולדלות מידע אודות כל התהליך. אינכם חייבים להחליט באותו הרגע שום דבר. תמיד ניתן לומר שאתם מעוניינים לחשוב, ולהחזיר תשובה.